לחיות חיים איטיים ועדינים יותר אחרי שנים של חיים בתרבות החלטורות.

יש אנשים שנולדים לתוך בתים וקהילות שבהן אורח חיים איטי יותר הוא הנורמה.

מקום שבו נרשמה הערכה לטבע בשלב מוקדם, שבו שינה ומנוחה נתפסו כחיוניות, שבו תחושת העצמי שלך לא נבנתה על ידי מידת היעילות שלך.

עכשיו, אני לא יודעת מה הנתונים הסטטיסטיים, אבל אני מניחה שרובנו כנראה לא ראינו הרבה מאורח החיים הזה. זה לא אומר שההורים שלנו לא ניסו כמיטב יכולתם, או אפילו רצו את הדברים האלה בשבילנו, זה אומר שהחברה פשוט לא בנויה לזה, ומעודדת את ההיפך. רובנו ראינו אנשים עובדים קשה כדי לפרנס ולהתקיים כילדים.

עם הזמן, נקודת המבט הזו כירסמה לאט לאט את היכולת המולדת שלנו לנוח, ההמולה הפכה בשקט לחלק מהאמונות הלא מודעות שלנו.

כדי לשרוד ולהשגשג, היינו צריכים לשים את העבודה והעשייה לפני כל דבר אחר.

אז, השאלה הגדולה (שבמקרה היא אחת מהשאלות הכי נשאלות שלי בDMs),

היא איך נעבור ממצב זה, ללחיות בדרך חיים איטית ועדינה יותר?

איך בעצם אנחנו גורמים למציאות שלנו להשתנות (במקום רק לחלום על היום בו נגור בבקתת רועים נעימה בלי דאגות אבל גם בלי חיבור לתכלס, לחיים החומריים על כל המשמעויות שלהם, כיום).

הניסיון לרפא את השחיקה שלי ולהתרחק מתרבות המהירות הייתה עבודה פנימית וחיצונית כאחד. זה דבר מתמשך שאני עדיין עושה מדי יום. אני עדיין נמשכת אליה לפעמים. יש בה את תחושת הזוהר, חווית האינסטנט שאני אלחץ על כפתור ופוף! הכל יסתדר, אני מבחינה שאני עדיין נמשכת לזה.

להשתחרר מתרבות הסטרס, העמסת החלטורות והעבודה הבלתי פוסקת, זה אומר לפרק את ההצמדה של תחושת הערך העצמי שלי עם פרודוקטיביות, ולאפשר לעצמי לקבל רגעים של רוגע, ולעשות דברים "רק בגלל". בלי שצריכה להיות אג'נדה או תוצאה סופית נוצצת צמודה לזה.

ליצור בהירות בערכים המובילים אותי. חלק עצום בחיים איטיים יותר עבורי הוא לחשוב על הערכים שלי ולחזור אליהם כמה שיותר. כשהתחלתי להכיר בערכים המובילים אותי, זה הקל עליי להתחיל לחשוב איך אוכל לחיות את חיי בדרך אחרת. זה עזר לי לזהות שיש דברים מסוימים שמרגישים לי חשובים באופן מהותי. שקודם לכן היו מוסווים על ידי הרעש ומה שאמרו לי ש"צריך" להיות.

לברנה בראון יש רשימת ערכים שעזרה לי למקד ולסדר את התפיסה שלי. אני ממש ממליצה עליה, מי שתרצ.ה אשלח לה את הלינק.

הערכים שלי הם המובילים אותי, הם הכוח המנחה שעוזר לי להישאר בדרך הזו בזמן שתרבות המהירות ממשיכה לקרוא לי לחזור אליה.